<h1>תורת הבית הארוך לרשב"א — בית הנשים שער השני</h1>
<h2>דף לז:</h2>
והשניה אשה שתבעוה לינשא וניפייסה שצריכה לישב שבעה נקיים (נדה ס"ו ע"א) שאם נשאת קודם שישבה שבעה נקיים ושטבלה הרי היא ככלה שפירסה נדה והוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים, ואעפ"י שלא נודע בבירור שראתה ומן הספק הוא שאסרוה אפילו הכי אילו היתה ישנה עמו בבית לא עמדה גזרתם דיצרו תוקפו. ואין הפרש בדבר זה בין שהחתן תלמיד חכם בין שאינו תלמיד חכם. והא דאמרינן בפרק החולץ (יבמות ל"ז ע"ב) רב כי מיקלע לדרשיש אמר מאן הויא ליומי ור"נ כי מיקלע לשכנציב אמר מאן הויא ליומי, ואקשינן והאמר רבא תבעוה לינשא וניפייסה צריכה לישב שבעה נקיים, ופרקינן שאני רבנן שלוחי הוו משדרי ומודעי להו ואי בעית אימא יחודי בעלמא הוו מייחדי להו דאמר מר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו, דמשמע מהתם לכאורה דמייחדי להו בבית עמהן ומשום דרבנן נינהו לא חיישינן להו. לא היא דלאו להתייחד עמהן בבית לישן עמהן קאמר אלא מייחדי להו לישאם קאמר ולאחר שתשב ז' נקיים, ואי נמי שלא היו באין עליהן לעולם ולא ישנות עמהן בבית אלא כדי לשבור את היצר היו מיוחדות להם לעולם. וכדי לתרץ שתי הקושיות תרצו כן, חדא הא דקשיא להו מדרבא, ועוד אחרת שכבר הקשו שם מדרבי אליעזר בן יעקב דאמר לא יקח אדם אשה במדינה זו וילך ויקח אשה במדינה אחרת שמא יזדוגו זה לזה ונמצא אח נושא אחותו, ופרקינן שאני רבנן דפקיעי בשמייהו, ועכשיו תירץ דרבנן לא היו נושאין אותן אלא יחודי בעלמא הוא דמייחדי להו כדי לתרץ שתי הקושיות בתירוץ זה לבד. ומי שהוכיח מכאן היתר לתלמיד חכם יתר משאר העם לא נראו דבריו כלל.
<h2>דף סב:</h2>
וסתות עצמן אינן דבר תורה אלא מדבריהם כמו שאמרנו, לפיכך הקלו בפרישת העונה יתר מפרישת הנדה שאילו נדה עצמה כל קריבה אסורה בה כתשמיש כמו שבארנו ואילו בעונה זו לא אסרו אלא תשמיש בלבד. ועוד הקלו בה ליוצא לדרך שאפילו תשמיש ממש מותר משום דמצוה לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך (יבמות ס"ב ע"ב) ובמקום מצוה לא גזרו, וכן דעת הרב ר"א ז"ל (שער הפרישה), ויש מי שאומר (ר"ת בתוס' שם) שלא התירו ביוצא לדרך אלא דברי הרגל בלבד אבל תשמיש ממש אסור, ומכלל דברים אלו למי שאינו יוצא לדרך שאסור בעונה זו אפילו בדברים של הרגל כנדה דעלמא. ונראין דברי הרב שאפילו בתשמיש ממש התירו לו דהכין מוכחא שמעתא ביבמות פרק הבא על יבמתו דגרסינן התם (שם) אמר רבי יהושע בן לוי כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא שנאמר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא, פירוש פקידה זו תשמיש, ואמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לפקוד את אשתו כשהוא יוצא לדרך שנאמר וידעת כי שלום אהלך, אלמא פקידה זו תשמיש כפקידה שאמרו לענין מי שיודע באשתו שהיא יראת שמים, והא דרבי יהושע בן לוי אוקימנא לה התם בסמוך לוסתה, דאקשינן התם והא מהכא נפקא מהתם נפקא ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת לבעלה בשעה שהוא יוצא לדרך, ופרקינן אמר רב יוסף לא נצרכה אלא סמוך לוסתה, אלמא יוצא לדרך בפקידה עצמה מותר ואפילו סמוך לוסתה שאלולי כן היה לו לומר לא נצרכה אלא סמוך לוסתה ומאי פקידה בדברים אלא ודאי פקידת תשמיש קאמר, ואף רש"י ז"ל כן פירש שם וכן עיקר.
